תקציר:
שירה ודן-דן אוהבים לספר זה לזה על רעיונות שצצים להם בראש, ואת הכי טובים הם רושמים או מציירים במחברת מיוחדת. יום אחד, כשהם מחליטים להקים בחצר בית מבקבוקי פלסטיק, הם מגלים עד מהרה שיותר קל לדבר מאשר לעשות. "לֹא נוֹרָא," אָמַר דָּן-דָּן, "זֶה הָיָה רַעְיוֹן יָפֶה. לֹא חַיָּבִים לְהַגְשִׁים אוֹתוֹ." "אֲבָל מָה שָׁוִים כָּל הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ, אִם אֲנַחְנוּ אַף פַּעַם לֹא מְנַסִּים לַהֲפֹךְ אוֹתָם לִמְצִיאוּת?" הִתְלוֹנְנָה שִׁירָה בְּאָזְנֵי אַבָּא שֶׁלָּהּ. "לָמָּה הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁלְּךָ מַצְלִיחִים וְשֶׁלָּנוּ לֹא?" ואבא מגלה לילדים את הסוד שלו: כשהוא רוצה להגשים רעיון או חלום, הוא משתף אנשים מנוסים ממנו, כאלה שישמחו לעזור. שירה ודן-דן מכינים רשימה של כל מי שיכול לעזור להם עם רעיונותיהם, ומה קורה בסוף? תקראו בספר.

עותקים