תקציר:
“אני הולכת לתלות מודעות בכל הבנינים שבמדרכה שלנו”, סיפרה יפי בהתרגשות “ואני כל הזמן חושבת לאיזו חברה כדאי לי לקרא כדי שתעשה אתי את הקיטנה. אמא שלי אמרה שהכי נחמד לעשות קיטנה עם חברה”. “אני רוצה” קפצה רותי בכלל בלי לחשוב. היא עוד לא חשבה אם יש לה כוח לקום כל בוקר מוקדם. היא עוד לא חשבה מה יפי והיא תעשינה אם הילדים יריבו מאד, או יבכו מאד, או ישתוללו מאד מאד… היא רק חשבה על זה שהיא רוצה להיות מדריכה בקיטנה הזאת של יפי. רוצה ודי.. “אם”… אמרה יפי, אבל לא יודעת, נראה לך שאמהות ירצו לשלוח את הילדות שלהן לקיטנה שעושה ילדה בגן”? להשאר שנה בגן- זו חוויה, כך יודעת רותי, כך אמרו אמא, יהודית הגננת אפילו המנהלת הנכבדה של בית הספר, אבל כשיפי מכיתה א’ הזכירה שוב את העובדה שרותי עוד ילדת גן והרגישה הרבה יותר גדולה וחשובה, זה היה מעליב. בהומור ובשפה קולחת מציגה אלישבע מן את סיפורה של רותי “אחת לשנה הבאה”. הסיפור הזה הוא סיפורן של כל הילדות שנשארו שנה בגן, של כל אלו שרצו להשאר ולא זכו, והנה להן הזדמנות להישאב שוב לימים המתוקים ובכלל לכל מי שהיתה ילדת גן ובפינה קטנה בלב שמור אצלה געגוע קטן. הספר “אחת לשנה הבאה” הוא אח של רב המכר “ילדה של אלף”, שחושף את סיפורה של תמי וכבר הפך לאין ספור ילדות את המעבר לכיתה א’ לחוויה מרתקת ושמחה. -- מהכריכה האחורית

עותקים