תקציר:
"פטריוטיות אינה יכולה לחיות בלי תקווה. גם אחרי הטבח הנורא בתולדותינו, כשהייאוש עולה על גדותיו, עדיין אני מאמין במקום הזה, בכוחו, ביכולתו להמריא מחדש." הוא היה מוכּר בכל בית בישראל עוד לפני שהחליט להיכנס לפוליטיקה. ב-13 השנים שחלפו מאז, יאיר לפיד כיהן כראש ממשלה, שר האוצר ושר החוץ. ספר זה רואה אור כשהוא עומד בראש האופוזיציה ומתכנן את המהלך הבא. מלחמה וחלום, אוטוביוגרפיה שנכתבה באמצע הדרך, לוקחת אותנו למסע חשוף ואמיץ בכנות שאינה אופיינית לפוליטיקאים. לפיד מספר על אהובתו המסתורית שגרה במוזיאון בפריז, על הילד הבודד והשמנמן שהיה, על מות אחותו. הוא מגלה איך הצליח לשכנע את נפתלי בנט להיות ראש הממשלה בעזרת סופר בריטי וקיר ירוק, מה ראה על הגרביים של ג'ו ביידן ומה לימד אותו הדלאי לאמה. האישי והפוליטי מתערבבים בספר הזה ללא הרף. לפיד פורשׂ את חזונו המדיני ומספר על בתו יעלי ו"חוק האוטיסטים", מדבר על הפרנויה של נתניהו, על ההפיכה המשטרית, על גנץ ובן גביר ושבריריותה של הדמוקרטיה, וחוזר לבקבוקון בושם שאנל 5 בגטו. הוא כותב את הספר הזה מתוך האימה והכאב של טבח 7 באוקטובר, אבל יוצא ממנו עם תקווה מחודשת לעתיד המדינה שלה הקדיש את חייו. זהו סיפור מסע, אבל גם מפגש אינטימי וגלוי לב עם אדם החרד למולדתו הפצועה. "לא משנה מי היית, לא משנה כמה חשוב היית, לא משנה כמה אנשים יבואו לאזכרה שלך, רק דבר אחד חשוב באמת: את מי אהבת, ומי אהב אותך." -- מהכריכה האחורית

עותקים