תקציר:
"ספרי התכוון לנדוד אל העבר הרחוק; אבל העבר הוא קרוב, הוא כאן ועכשיו. ההיסטוריה רודפת אותנו, ואיתה מקורות האיבה, הכעס והחשדנות. אולי משום שלא פתרנו, לא הבנו ולא סלחנו. מרצח ארלוזורוב, הסֶזון ואלטלנה, דרך הסכמי אוסלו, רצח רבין וההתנתקות – הפצעים שותתים, ואנחנו ממשיכים איתם הלאה, נושאים אותם על גופנו הלאומי, בלי קשב, בלי דיאלוג, בלי מרפא. אלא שללא הבנה הדדית של חרדותינו, כמו גם של כיסופינו, אין, ולא יהיה, פיוס בינינו לבין עצמנו, והעבר ימשיך להיות העתיד הפצוע שלנו." דור המרד. דור המחתרות. המשפחה הלוחמת. בריטניה הגדולה, על 100 אלף חייליה, נסוגה בפניהם, והדרך למדינה יהודית עצמאית נסללה בדמם. ריבלין, לבני, אולמרט, מרידור, נתניהו – אלה לא רק שמותיהם של אישים מרכזיים בישראל בעשורים האחרונים, אלא גם של הוריהם, שסללו בגופם וברוחם את הדרך למדינה. מעט מדי נכתב ודובר עליהם, על אחוות הדם, על מבצעים מחתרתיים הירואיים ואומץ בלתי נתפס, על השוויון התקדימי שהנהיגו בין נשים לגברים, על השותפות העמוקה שהנחילו בין צברים לעולים. הבגינים, ספרו המפעים של גיל סמסונוב, בוחן את הפער העצום בין סיפורם לבין הנידוי וההוקעה שהיו מנת חלקם, והוא תחילתו של תיקון עוול היסטורי נוראי, שאת מחירו אנחנו ממשיכים לשלם. ובתוך סיפורו של דור המרד, סיפורו של הגדול מכולם, מנחם בגין. כיצד הפך הפוליטיקאי שהפסיד שוב ושוב במערכות הבחירות, והוצג כסכנה לדמוקרטיה וכדיקטטור – לקונצנזוס? כיצד הפך מפרסונה נון־גרטה, דמות מושמצת ומוקעת – לאחד המנהיגים האהובים והמוערכים בתולדות ישראל? וכיצד קוּבּע לבסוף שמו כמדינאי אמיץ, שחולל הסכם שלום עם מצרים, וכדמוקרט, שטבע את הביטוי "יש שופטים בירושלים?״ מנחם בגין, סמל יהודי, לאומי ופטריוטי וגם סמל דמוקרטי וליברלי, עומד במרכז הספר. בעשור השלישי של המאה ה-21 , כאשר החברה הישראלית שסועה ומקוטבת, על סף מלחמת אחים, מפְנה הבגינים מבט לשורשים העמוקים של הסכסוך הישראלי־ישראלי, ומספר את סיפורם של לוחמות ולוחמי האצ"ל והלח"י, שחירפו את נפשם למען עצמאות יהודית, אך לא זכו מעולם בהכרה בתפקיד ההיסטורי שקנו בדמם. סיפור גבורתם ומורשתם הוא סיפורנו שלנו, הנפרשֹ לאורם. -- מהכריכה האחורית

עותקים